לאחרונה נתקלתי במספר מקרים אשר גרמו לי להעלות תהיות בנוגע לחשיבות הכנת הסקר ההיסטורי באתרים בהם אין כל ספק באשר לביצוע חקירה סביבתית, הכוללת קידוחים ודיגום.
להלן שתי דוגמאות מייצגות:
מקרה I – המפעל הממדר
המדובר במפעל מתכות באזור השרון, אשר נדרש על ידי הרגולטורים להכין סקר היסטורי. הסקר שהוכן היה רחב ומקיף, הציג בפרטי פרטים את כל התהליכים שמתבצעים (והתבצעו בעבר) במפעל וניתח את אזורי המפעל לאזורים בהם קיים פוטנציאל לזיהום בשיטת הרמזור (פוטנציאל נמוך, בינוני וגבוה) ואזורים אשר זוכו מכל חשד.
לאחר שהסקר הושלם וקיבל את אישור הרגולטורים ליציאה לביצוע תוכנית הדיגום שהוצעה, נערכה במשרד המפעל ישיבה לצורך תכנון הביצוע, כך שהקידוחים לא יפריעו להתנהלות היומיומית באתר. בנקודה כלשהי בישיבה, כנראה שמנהלי המפעל הרגישו מספיק בנוח איתי והחלו לשוחח על אחד ממקימי המפעל, כיום דייר באחד ממבני הדיור המוגן הטובים ביותר בארץ. השיחה נסבה על מצבו הפיזי והמנטלי, ולפתע החל אחד המנהלים לצחוק על כך שלמרבה המזל הם לא סיפרו לי על אותו אדם ולא הזדמן לי לראיין אותו תוך כדי הכנת הסקר, אחרת ממצאי הסקר ההיסטורי היו הרבה יותר חמורים מכפי שניתחתי, בהתאם למידע שסופק לי.
מקרה II – המפעל המזוהם
מפעל מתכות נוסף, גם הוא ממוקם באזור השרון ונדרש בהכנת סקר היסטורי. מסקנות הסקר תיארו בהרחבה את האזורים בהם קיים חשד לזיהום ואת האזורים אשר הוגדרו כ"זכאים". תוכנית הדיגום אשר צורפה לסקר התייחסה לממצאי הסקר ההיסטורי ונבנתה על פיה. בין היתר כללה תוכנית הדיגום שני קידוחי ביקורת, אשר מוקמו באותם אזורים אשר הוגדרו כלא חשודים בזיהום.
מה רבה הייתה ההפתעה כאשר קיבלנו את ממצאי המעבדה לדוגמאות הקרקע וראינו שריכוזי המזהמים בקידוחי הביקורת, אשר תיאורטית היו אמורים להיות מאוד נמוכים (אם בכלל), היו לא פחות גבוהים מריכוזי המזהמים בקידוחים אשר מוקמו במרכז האזורים שסומנו כחשודים בזיהום. למעשה, בכל נקודה בה קדחנו במפעל מצאנו חריגות משמעותיות בריכוזי המזהמים שנבדקו.
משמעות הכנת הסקר ההיסטורי
הסקר ההיסטורי אמור לשמש השלב הראשון בהליך החקירה הסביבתית. זהו השלב בו היועץ לומד את המפעל ומנתח אותו בעין ביקורתית ואובייקטיבית, במטרה לסמן היכן עלול להימצא זיהום סביבתי מפעילות נוכחית או מפעילות בעבר. בעקבות הניתוח מתוכננת תוכנית דיגום הכוללת המלצות לקידוחים, כולל מיקום הקידוחים, עומקם וסוגי האנליזות שצריך לבצע בכל נקודה.
האם יש משמעות להכנת סקר היסטורי כאשר המידע שמספק הלקוח אינו מלא? כיצד ניתן לדעת לבטח שלא יצוצו, תוך כדי עבודה, עוד הפתעות? איך אפשר להיות בטוחים שהאזורים עליהם הכרזנו כאזורים שאינם חשודים בזיהום הם אכן כאלה? הלא אנחנו סומכים ומסתמכים על הנתונים שהמפעל בוחר לספק לנו, ומנהלי המפעל עצמו אינם אובייקטיביים. אין כאן טענות כלפי נציגי המפעלים. ייתכן כי אירועים או נושאים מסוימים פרחו מזכרונם במהלך הכנת הסקר ההיסטורי. ייתכן והם בחרו שלא להעביר את כל הנתונים כיוון שהמעיטו בערך אותו מידע או שחשבו כי לא מדובר במידע שעלול להשפיע על תוצאות הסקר.
אך אם כך הוא המצב, האם באמת ישנה חשיבות להשקיע בסקר ההיסטורי? או שעדיף לצאת מנקודת הנחה שבמפעל יימצא זיהום באזורים מסוימים (ויועצים מנוסים יודעים, בעיניים עצומות, להצביע על אותם אזורים חשודים ולהעריך מראש היכן, פחות או יותר, יימצא הזיהום – בתנאי שיש בידם את כל המידע) ו"לקפוץ" מייד לביצוע הקידוחים והדיגום?
